מי השלוח
אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר וכו'. פקודי פירוש לשון בליטה, כמו (שמואל א' כ',כ"ה) ויפקד מקום דוד, והיינו שהיה מקומו בולט שלא היה מי שישב עליו. וע"י המשכן, היה בולט וניכר שהקב"ה נמצא בעולם העשיה ג"כ, אשר כל העובדי כוכבים ומזלות מכחישים זה. וזה פי' הפסוק אלה פקודי המשכן משכן העדות, היינו הבליטה שנעשה ע"י המשכן שהוא משכן העדות, עדות הוא ענין מבורר היינו שנתברר לעיני כל האומות ע"י המשכן, שהקב"ה מושל ונמצא גם בעולם השפל הזה, ע"י מי נעשה זה הבליטה, ומפרש הפסוק אשר פקד על פי משה היינו שמרע"ה הביא זאת הבליטה מן השמים לארץ לעוה"ז.
קדושת לוי
ופקדתי עליכם בהלה וכו' (ויקרא כו, טז). ופקדתי, לשון חסרון כמו ויפקד מקום דוד (שמואל א' כ, כה) היינו אחסר מעליכם הבהלה ושאר מכות כי לא יהיה אצליכם. וזרעתם לריק, כי עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ותהיה הזריעה לריק, כי לא יהיה צורך לזריעה רק אויביכם יזרעו:
קדושת לוי
או יבואר, לפקודיהם, לשון חסרון. הכלל שיראה אדם את עצמו כאשר הוא באמת עדיין לא התחיל לעבוד את ה' ואז הוא באיזה מדריגה אבל כשעולה חס ושלום על דעת האדם שהוא עובד את ה' אז בוודאי אינו משיג כלל שום בחינה מעבדות הבורא ברוך הוא. וזו הרמז בפסוק כי תשא את ראש בני ישראל, להעלות אותם על איזה מדריגה. אז העיקר הוא לפקודיהם, לשון חסרון מלשון ויפקד מקום דוד (שמואל א' כ, כה) שידעו באמת הפקדון שלהם שהוא החסרון שעדיין לא השיגו כלל בעבודת הבורא ברוך הוא. וזהו הרמז בפסוק ונתנו איש כופר נפשו לה', כופר לשון דביקות מלשון (בראשית ו, ד) וכפרת אותו מבית ומחוץ בכופר אימתי הוא דבוק בה' בפקוד אותם, כשיודע האדם החסרון שלו אז הוא דבוק בה':